טקס חינה

 

טקס חינה הינו טקס עתיק הנהוג אצל עדות המזרח, ואצל בני העדה ההודית. משמעותו העיקרית של טקס החינה הוא לברך את בני הזוג בשפע, פוריות והצלחה בחיי הנישואין.

​

במקור, נהגו לקיים את טקס החינה בערב שלפני החתונה, לאחר טבילתה של הכלה במקווה טהרה, אז היו הנשים מברכות אותה בברכת פוריות והתעברות. מנהג עתיק אחר היה, שטקס החינה הוא מעין אירוסין בין החתן והכלה. משפחת הכלה הייתה מזמינה את החתן ומשפחתו לבית הכלה, להיכרות וארוחה שמבשלת אם הכלה. בטקס החינה, שהיה גם טקס האירוסין, העניקו המשפחות לחתן ולכלה זהב ותכשיטים, וכמובן- טבעת אירוסין לכלה, ומאחלים זה לזה, מזל-טוב והצלחה, עושר ואושר, פריון ובריאות ועוד...

​

כיום נהוג לקיים את טקס החינה בשבוע שלפני ערב החתונה, והוא נערך בהשתתפות הכלה והחתן עם משפחה וחברים קרובים.

בני הזוג מחליפים מספר תלבושות לאורך הערב, ואף האורחים נוהגים ללבוש תלבושות מסורתיות, והערב כולו מלווה בשירה וריקודים והמון שמחה. נהוג גם שרוב המשתתפים (ואפילו הילדים) לובשים בגדים מסורתיים (כפתאנים,ג'לאביות וכו') ונושאים מגשים של עוגיות מרוקאיות ומתוקים, נרות, מתנות וקערות מקושטות של עיסת חינה.